על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980, כל רשות מקומית רשאית להוסיף הפרשי הצמדה וריבית על חיובי ארנונה אשר לא משולמים בזמן.
במאמר זה אסקור את גובה הריבית ואדון בשאלה, האם מדובר בחיוב לגיטימי או סוג של "עונש" על האזרח ברשות המקומית.
משרד עו"ד מימון פאר בעל ניסיון רב בייצוג וניהול תביעות מול רשויות מקומיות בתחום המיסוי המוניציפלי (ארנונה, קנסות, היטלים ותשלומי חובה עירוניים). הניסיון הרב שצברנו מאפשר לנו לייצג את האינטרסים שלך מול העירייה בצורה המהירה, הטובה והיעילה ביותר. לקבלת ייעוץ מy2danשפטי ראשוני, ניתן ליצור עימנו קשר ב – 072-2567192 ונשמח לעמוד לרשותך.
מה גובה ריבית הפיגורים על חיובי ארנונה ברשות המקומית?
על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980, ריבית הפיגורים האפקטיבית שכל הרשויות המקומיות גובות על חובות ארנונה עומדת על 9.38% לשנה.
לעיתים קרובות, הריבית הגבוהה אשר מוטלת על החייב, יוצרת כדור שלג אשר מוביל את החייב לקשיים פיננסיים אמיתיים.
ריבית לגיטימית או עונש הרתעתי?
לא צריך להיות גאון פיננסי בשביל להבין שכאשר ריבית פריים (ריבית הבסיס לחובות, הלוואות ומשכנתאות) אשר מעודכנת מידי חודש על ידי בנק ישראל עומדת על 1.6% (נכון ליום כתיבת המאמר), ריבית הפיגורים על חיובי הארנונה ברשות המקומית לא משקפת את מחיר הכסף (הריבית) אלא מהווה סוג של "עונש" או "קנס" על האזרח.
כיום, המגמה בבתי המשפט היא לבצע איזון בין האינטרס של הרשות המקומית לגבות את הארנונה לבין האינטרס של החייב. לעיתים קרובות, בית המשפט ומשנה את גובה הריבית לטובת החייב או מבטל (מחיקה) לחלוטין חובות הנעוצים בריבית הפיגורים. המסקנה היא שאם יש לך חובות ארנונה אשר טפחו לממדים מפלצתיים כתוצאה מ"ריבית דריבית", בהחלט מומלץ להילחם ברשות המקומית בבית המשפט.
לסיכום, ריבית הפיגורים על חיובי ארנונה ברשות המקומית היא סוג של "עונש" על האזרח הקטן. לעניות דעתי, מותר לרשות המקומית להחליט שהיא כזו, אך ראוי להתאים אותה לגובה הריביות במשק – כאשר ריבית הפריים עומדת על 1.6% אין צורך להכפיל אותה כמעט פי 6 על מנת להקשות עוד יותר על האזרח.